פסק-דין בתיק עפ"א 18/08

1.         ביום 26/10/04 הורשעה המשיבה, יחד עם אחרים, בביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, עבירות שיוחסו לה בכתב האישום שהוגש נגדה בת.פ. 411/04 (בית משפט השלום בבית שאן).

2.         המשיבה הורשעה על פי הודאתה, ובמסגרת הסדר טיעון, בבניית מבנה בשטח כולל של 125 מ"ר ללא היתר כדין, בניגוד ליעוד הקרקע, שהינה קרקע השוכנת לחוף הכינרת. בנוסף, הורשעה המשיבה בשימוש חורג במבנה נוסף, ושרותים צמודים לו שנבנו אף הם שלא כדין, לצרכי מסחר-כמסעדה.

3.         על פי ההסדר שהושג בין הצדדים, סוכמו רכיבי הענישה, ובין היתר הוסכם כי יוצא צו איסור שימוש במבנה המסעדה, המפורט בסעיף 2 לכתב האישום, אשר יכנס לתוקפו כעבור 24 חודש ממתן גזר הדין, וצו הריסה וסילוק באשר למבנה המפורט בסעיף 1 לכתב האישום שיכנס לתוקפו באותו מועד.

עוד הוסכם כי המשיבה שומרת על זכותה להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע הצו בהתאם להתקדמות הטיפול התכנוני, והמערערת התחייבה לשקול כל בקשה כאמור, באם תוגש, בציינה כי אם יהא מדובר בעיכובים שאינם תלויים במשיבה, היא תשקול את עמדתה בצורה חיובית.

4.         ביום 26/10/04 אימץ בית המשפט השלום בבית שאן את ההסדר, ובגזר הדין חויבה המשיבה, בין היתר, להרוס את המבנה נשוא סעיף 1 לאישום (בשטח 125 מ"ר), וכן להפסיק את השימוש החורג במבנה נשוא סעיף 2 לאישום, בתוך 24 חודשים, זולת אם יהיו בידיה היתרים כדין. כמו כן, ניתן צו האוסר על המשיבה לבצע כל עבודות בניה נוספות, אלא על פי היתר כדין, אשר נכנס לתוקפו באופן מיידי.

5.         על פי בקשת המשיבה, הוארך המועד לביצוע צו הפסקת השימוש וצו ההריסה עד ליום 30/10/07.

6.         ביום 30/10/07 הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום בבית שאן, להאריך את המועד לקיום הצווים בשנתיים נוספות. המערערת התנגדה למתן ארכה נוספת.

7.         בית המשפט קמא דחה את הבקשה למתן ארכה נוספת, בקובעו כי בנסיבות בהן חלפו מעל 3 שנים מאז שניתנו הצווים, והמשיבה הורשעה בעבירות נוספות מאז גזר הדין, אין בהליכי התכנון הנמשכים, כדי להצדיק ארכות נוספות. בית המשפט קמא הוסיף כי בית המשפט לא נועד לפרוס מטרית הגנה מעל ראשיהם של נאשמים לצורך הנצחת עובדות בלתי חוקיות בשטח.

למרות האמור, לפנים משורת הדין, נעתר בית המשפט קמא והאריך את מועד כניסתם של הצווים לתוקף עד ליום 01/06/08.

8.         על החלטת בית המשפט קמא ליתן ארכה נוספת, לביצוע הצווים לפנים משורת הדין, הוגש ערעור זה.

9.         בהודעת הערעור נטען, כי בית המשפט קמא טעה כאשר סבר כי ישנם הליכי תכנון תלויים ועומדים הרלבנטים למשיבה, בעוד שהתוכנית שיזמה המשיבה הוסרה מסדר היום ונדחתה על הסף. על פי הנטען, נכון להיום אין הליך תכנוני שיהא בו כדי לאפשר למשיבה להוציא היתר בניה ברבות הימים, ובוודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הוא בהישג יד.

עוד טוענת המערערת, כי בחלוף 3 שנים ממועד גזר הדין, יש לבחון כל בקשה למתן ארכה נוספת בתוך בחינה מחמירה וגוברת של מידת הפגיעה באינטרס הציבורי והחשש שמא, בית המשפט עצמו, מבלי להתכוון לכך, מכשיר בעיני הבריות את המצב ע"י מתן ארכות ממושכות. הדברים מקבלים משנה תוקף, בשים לב לכך שהמשיבה הפרה את הצו השיפוטי שהיא מבקשת להאריך, והורשעה בגין הפרה זו. הכוונה לכך, שביום 10/04/06 נתגלה כי המשיבה ביצעה עבודות נוספות בחוף לידו, של קירוי וסגירת מזח קיים בשטח של 30 מ"ר, ללא היתר כדין ובניגוד ליעוד הקרקע והשתמשה בו שימוש חורג. המשיבה הורשעה בעבירות הנוספות הללו, על פי הודאתה ודינה נגזר ביום 25/09/06.

10.       המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, הפנתה להסכמה שהושגה בעת הסדר הטיעון, וטענה כי מתקיימים הליכי תכנון מתקדמים לאישור תוכנית, אשר עתידה להכשיר את הבנייה, והמצדיקים ארכה נוספת.

המשיבה הוסיפה כי מנהל מקרקעי ישראל יוזם ומוביל תוכנית (ג/13761), להסדרת המצב התכנוני בטיילת, (התוכנית כונתה ע"י המשיבה - "תוכנית הטיילת"), אשר בשל יחודה ומורכבותה, היא מונעת אפשרות להכנת תוכנית לגליזציה ע"י המשיבה. יחד עם זאת, המבנים נשוא הדיון עתידים להיות מוכשרים באמצעות תוכנית הטיילת.

לטענת המשיבה, אין לה כל דרך להשפיע על קידום ההליכים התכנוניים, המעוכבים עד לאישור תוכנית הטיילת. עוד לטענתה, המערערת ידעה בעת השגת הסדר הטיעון, מה מצב תוכנית הטיילת ולכן נתנה הסכמתה, כפי שהובאה לעיל.

ב"כ המשיבה העלה בטיעוניו טענות קשות כנגד התנהלות מנהל מקרקעי ישראל, אשר לפי הנטען, עמדתו השרירותית, וחסרת תום הלב, באה לידי ביטוי בהפרת פסק דין שניתן ע"י בית המשפט בהליך אזרחי (אשר הדיון בו חורג מענייננו, וגם צירופו לטיעונים הכתובים נעשה שלא כדין).

לצד הטענה כי תוכנית הטיילת, היזומה ע"י מנהל מקרקעי ישראל תכשיר את המבנים, טוענת המשיבה, כי המנהל תוקע תריז בכל מהלך חוקי בו נוקטת המשיבה להכשרת הבניה, בתואנה כי יוזמתה פוגעת לכאורה בתוכנית הטיילת, אשר מכשירה ממילא את המבנים.

המשיבה מאשרת כי תוכנית ג/16508, התוכנית המפורטת אותה קידמה המשיבה, לשם הסדרת הבניה בחוף, הוסרה מסדר יומה של ועדת התכנון המחוזית, נוכח התנגדותו של מנהל מקרקעי ישראל. עם זאת, נטען כי כיום תוכנית הטיילת נמצאת בהליכי דיון מתקדמים לקראת הפקדה, ומהדיון שהתקיים ביום 04/02/08 בועדה המחוזית, ניתן ללמוד כי הוועדה סבורה שיש לקדם את התוכנית ולהעבירה למועצה הארצית, כדי לשנות את תמ"א 13.

לעמדת המשיבה, מתוך האמור, ועמדת הגורמים המעורבים, סיכוייה של תוכנית הטיילת לקבל תוקף, הינם גבוהים במיוחד, ובאם תאושר, תוכשר בניית המבנים.